<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין ההספד</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ואסור למתלש בשעריה על שיכבא או למסרט בבשריה דכתיב ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ותניא יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד מנין לרבות את כל הראש ת"ל לא יקרחו קרחה בראשם, אין לי אלא כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות ישראל מנין נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה וכו'. ושיעור קרחה למלקות כדי שיראה מראשו איכא דאמרי כגריס ואיכא דאמרי שתי שערות, הא לענין איסורא אסור למתלש בשעריה כלל, ואחד אנשים ואחד נשים אסורים בקרחה, ואע"ג דתניא (קידושין ל"ה ב') איסי בן יהודה אומר אף בלא יקרחו נשים פטורות, לית הילכתא כוותיה דקיי"ל כסתם מתני' דקתני בל תקיף ובל תשחית דוקא. ובירושלמי רב המנונא מפקיד לחבריא פקדון לנשיכון כד יהוון קיימון על מיתא לא ליתלשון בשעריהון שלא יבאו לידי קרחה, ולגבי שריטה תניא (מכות כ' ב') ושרט לנפש יכול אפי' שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים יהא חייב ת"ל לנפש אינו חייב אלא על המת בלבד. וחייב עליו בין ביד בין בכלי. ודוקא סריטה אבל מכה הוא ביד על בשרו ואע"פ שהדם שותת, דאשכחן (סנהדרין ס"ח א') בר"ע שפגע במטתו של ר' אליעזר בין קסרי ללוד והיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ ופתח עליו בשורה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן.
